במסגרת 'פורום ביואתיקה מדע וחברה', פרי שיתוף פעולה בין הוועדה המייעצת לביואתיקה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומכון ון-ליר בירושלים, נערך במכון ון-ליר ב – 14 לינואר 2020, כנס שולחן עגול בנושא: טרום-העוברים העודפים המוקפאים ביחידות IVF בישראל.

 

את הכנס יזמו ד"ר רועי גילבר (ביה"ס למשפטים, האקדמית נתניה) וד"ר סיון תמיר (הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת חיפה; חברת הוועדה המייעצת לביואתיקה של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים). במסגרת הכנס, שהיה פתוח לציבור הרחב, הושק למעשה מחקרם של ד"ר גילבר וד"ר תמיר, העוסק בסוגייה מורכבת זו.

 

רמות פריון הילודה בישראל, גבוהות מאלו של כל מדינה מפותחת אחרת. בעקבות מדיניות בריאות המעודדת ילודה, שבבסיסה – חשיבותו העליונה של ערך הפריון בחברה הישראלית ותפישתה של הזכות להולדה כזכות יסוד של הפרט – הפכה מדינת ישראל למעצמת-פוריות של ממש. בישראל מתבצעים, מדי שנה, עשרות אלפי מחזורים של טיפולי הפריה חוץ-גופית. כפועל יוצא מכך, הצטברו במהלך העשורים האחרונים ביחידות ההפריה החוץ-גופית מאות אלפי ביציות מופרות, למעשה – טרום-עוברים עודפים, שנזנחו או נשכחו על-ידי בעליהם ואין להם דורש. ואף-על-פי שאין להם דורש – יש להם דרישה, הן כמשאב מחקרי מן המעלה הראשונה (טרום-העוברים, לכשעצמם, וכמקור לתאי-גזע עובריים) והן, בפוטנציה, למטרות הולדה – אפשרות שטרם הוסדרה בחוק בישראל.

 

הצטברותם של עוברים כה רבים ביחידות ה-IVF, מהווה בעיה מעשית, המתבטאת הן בנטל כלכלי כבד והן, באחריות משפטית של היחידות כלפי מטופליהן – ההורים המיועדים. בפני הורים מיועדים, עומדות אפשרויות הדיספוזיציה הבאות בטרום-העוברים: הוריה על הפשרת טרום-העוברים (דהיינו, השמדתם); תרומתם למחקר, ובמדינות כמו אנגליה, קנדה, ארה"ב, צרפת ואוסטרליה – תרומה למטרות הולדה על-ידי אחר (embryo donation) – גם היא אפשרות. לרוב, יתבקשו הורים מיועדים לבחור מראש, טרם כניסתם להליך ה – IVF, בדיספוזיציה המועדפת עליהם.

 

בעוד שהרגולציה הקיימת בישראל, מאפשרת ליחידות ה - IVF להפשיר טרום-עוברים עודפים, בפועל, נרתעות היחידות מלעשות כן, במיוחד בהיעדר בחירה מצד המטופלים בכך (תרומת טרום-העוברים למחקר תדרוש תמיד הסכמה מדעת של ההורים המיועדים).

 

מקור הרתיעה, מעריכים ד"ר תמיר וד"ר גילבר, קשור למסרים שהתקבלו בעבר מן הרגולטור, לגישה הכמעט-דטרמיניסטית, לפיה נדרשת רגישות ייחודית בעיסוק בגורלם של עוברים, הנחזים בעיני רבים כאדם-פוטנציאלי או כפוטנציאל-ילד, ולחשש של ראשי היחידות ובתי החולים מתביעות משפטיות.

 

בפתיחת הכנס, הוצג סקר אינטרנטי שנערך על-ידי ד"ר גילבר וד"ר תמיר, שממצאיו שיקפו במידה מסויימת את הלך הרוח בקרב חלקים מסויימים מן הציבור בישראל (מטופלים ושאינם מטופלים), כלפי הדיספוזיציות השונות בטרום-העוברים, באופן כללי, ומפרספקטיבה של מרחק זמן מתום הטיפולים (דהיינו, השפעת הזמן שחלף מתום הטיפולים, על עמדתם של המטופלים ביחס לטרום-העוברים העודפים המוקפאים).

 

במהלך הכנס, הוצג הנושא ממגוון נקודות מבט, אשר התחברו לכדי תמונה שלמה של הסוגייה, על היבטיה השונים.

נקודת המבט הקלינית, הוצגה על-ידי ד"ר עינת שלום-פז – מנהלת היחידה להפריה חוץ-גופית במרכז הרפואי הלל יפה.

נקודת מבט הרגולטורית, הוצגה על-ידי ד"ר אתי סממה – מנהלת האגף למדיניות טכנולוגיות רפואיות במשרד הבריאות.

נקודת המבט המשפטית, הוצגה על-ידי פרופ' איילת בלכר-פריגת – דיקאנית ביה"ס למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט.

נקודת המבט הביואתית, הוצגה על-ידי ד"ר אפרת רם-טיקטין – המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר-אילן.

נקודת המבט הסוציולוגית, הוצגה על-ידי ד"ר ניצן רימון-צרפתי – המחלקה לניהול המשאב האנושי במכללה האקדמית ספיר.

נקודת המבט ההלכתית, הוצגה על-ידי ד"ר יחזקאל מרגלית – ביה"ס למשפטים באקדמית נתניה.

נקודת המבט של המטופלות/ים, הוצגה על-ידי גב' יעל יוקליס, מטופלת עבר ופעילה במסגרת פורום אינטרנטי עבור נשים יחידניות דתיות ומסורתיות המבקשות להביא ילד לעולם באמצעות הסתייעות בטכנולוגיות רבייה מלאכותית.

 

עם תום הצגת הסוגייה מנקודות המבט השונות, החל דיון השולחן העגול, בהנחייתה של ד"ר תמיר. הדיון החל בדברים מאת המגיב המוזמן, פרופ' רפי רון-אל – לשעבר, ראש יחידת ה – IVF במרכז הרפואי אסף הרופא ופעיל בדיוני מדיניות בסוגייה לאורך השנים. לאחר מכן, נפתח הדיון לקהל המשתתפים. הדיון היה עֵר וניכר היה כי הסוגייה מעוררת תגובות ענייניות ורגשיות הן בקרב אנשי המקצוע, העוסקים במלאכה, הן בקרב מטופלי עבר והווה והן, בקרב הציבור הרחב.

 

פרטים נוספים וצפיה בכנס השולחן העגול בקישור זה.