כך בדברי פתיחה שנשא נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, המכהן גם כיושב ראש מועצת הקרן הלאומית למדע פרופ' דוד הראל, בערב חגיגי לציון הסבבים השני והשלישי של תכנית מפ”צ - לתמיכה במחקר מצוין ו"פורץ דרך" של הקרן הלאומית למדע, שנערך אתמול, 25 בספטמבר במוזיאון ישראל.
צילום: יוסי פונס- זוג הפקות
"אנו מתכנסים היום, כאשר המדע הישראלי ניצב בפני אתגרים מורכבים ביותר, מבית ומחוץ. הלחצים הכלכליים והפוליטיים מבית, לצד איומי חרם אקדמי מבחוץ, מדגישים את חשיבותו של האירוע הזה.
ואי אפשר שלא לזעום ולהזדעזע ממה שנודע לנו רק הבוקר: החלטתו המבישה של שר החינוך שלנו, שאולי מן הראוי לקרוא לו שר החינוך מחדש, לקטוע בעודו באיבו את שירותו של פרופ' מקורי כיו"ר ות"ת. בעגה הרשמית השר החליט פשוט "לא לחדש לו את המינוי" לקדנציה שנייה, דבר שמקובל מימים ימימה. יוסי מקורי נמצא בעיצומם של מהלכים חשובים ביותר בהתוויית דרכם ומימונם של ההשכלה הגבוהה והמדע בארץ, תוך שהוא נאלץ להילחם, יום יום, בקיצוצים ובהצרת צעדים.
מדוע "לשחרר" איש כל כך מצוין כעת? התשובה הברורה היא הרצון בשליטה כוחנית מוחלטת בות"ת וגם במל"ג, כדי כופף את המערכת על פי רצון השלטון. אי אפשר לנסח תשובה זו טוב יותר מניסוחה המבריק של חברה נוספת בממשלתנו, שנאמרה בהקשר אחר:
"מה שווה הות"ת אם אנו לא שולטים בו?"
הייתי יכול לשיר כאן שירי הלל לפועלם השערורייתי של חברים אחרים בממשלה הנוכחית. אך אם נישאר לרגע בשר החינוך, הרי שחייבים להזכיר את ניסיון ההשתלטות העוינת על הספרייה הלאומית סמוך אחרי כניסתו לתפקיד. זו אותה פנינה מפעימה של הרוח והתרבות של העם היהודי וגם של המיעוטים הגרים כאן. גם את הספרייה הלאומית, כמו את המדע וההשכלה הגבוהה, חייבים לשמור מכל משמר, ולתמוך בהם ציבורית וכספית, באופן נחרץ ומתמיד.
ומכֵּיוון שכבר הזכרנו את ימינו אלה, ואם נתרחק לרגע מענייני המדע והתרבות שעליהם אנו אמונים, יש לחזור ולומר שוּב וָשוּב וָשוּב, שהימים באמת ובתמים קשים מנשוא: המכה הנוראית והבלתי נתפסת של ה-7 באוקטובר, החטופים, ההרוגים, הפצועים, המלחמה בדרום, המלחמה בצפון, הטילים והיירוטים, החיסולים, הנִטרולים וההפצצות, הנעקרים והמפונים שבתיהם ועולמם חרב עליהם, ההפיכה המשטרית שממשיכה במלוא העוצמה, ניסיונות ההשתלטות על המדע, האקדמיה, התרבות והחינוך, שגם הם בעיצומם, ושוב החטופים – שמאה ואחד מהם עדיין נמקים בעזה, ואין רואים סוף לאימה שבכך.
גבירותיי ורבותיי, אל לנו רק להתפלל שישובו, או לקוות שנראה אותם כאן. עלינו לפעול ולהיאבק, כל אחד ואחת כפי יכולתו או יכולתה, כדי לגרום למי שבידיהם ובהחלטותיהם הַדָּבָר, להביא לכך שהם ישובו. וזה אפשרי. תפילות ותקוות לבדן לא תעשנה את העבודה".
ובהקשר הזה, אלה מאתנו שמכירים את הזוכים שלנו היום יודעים, שלצד היותם חוקרים מבריקים ומקוריים, רובם הגדול ניחן גם באישיות חזקה, קורנת וייחודית. כמה טוב היה אילו גם במנהיגינו היה דָּבֵק ולו חלק משלל תכונותיהם: חכמה ובהירות מחשבה, ידע רחב ומעמיק, חשיבה ביקורתית נקיה, כושר מנהיגות, כושר ניתוח חד, יושר אינטלקטואלי, וחתירה עיקשת לאמת. וכן..., גם אמפתיה אנושית ואהבת האדם לא יזיקו.