ועדת האקלים של האקדמיה קוראת לישראל לאמץ מדיניות לאומית לסילוק פחמן דו־חמצני מהאטמוספרה ולהשקיע בפיתוח השיטות הנדרשות
רשימת קיצורי מקלדת
שנה גודל כתב: + -

ועדת האקלים של האקדמיה קוראת לישראל לאמץ מדיניות לאומית לסילוק פחמן דו־חמצני מהאטמוספרה ולהשקיע בפיתוח השיטות הנדרשות

19/05/2026
ישראל, ככל מדינה חברה בקהילה הבין-לאומית, חייבת להתמודד עם משבר האקלים הן בהכנות להסתגלות למציאות המשתנה והן בתרומה ממשית להפחתתו, ללא קשר לגודלה. הפחתת פליטות גזי חממה היא הצעד המרכזי, אולם הקהילה המדעית ברורה בנקודה זו: הפחתה לבדה לא תספיק לעמידה ביעדי הסכם פריז, ולכן נדרש גם תחום הסרת הפחמן מהאטמוספרה.
 
ועדת ההיגוי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים להתמודדות עם משבר האקלים, שהוקמה על ידי האקדמיה בשנת 2021, מפרסמת היום מסמך מדיניות העוסק בשיטות לסילוק פחמן דו־חמצני מהאטמוספרה (Carbon Dioxide Removal, CDR) והערכת הפוטנציאל ליישומן בישראל.
 
ריכוז הפחמן הדו־חמצני באטמוספרה עומד כיום על למעלה מ־425 חלקים למיליון, לעומת כ־280 לפני עידן התיעוש. האנושות פולטת מעל 40 מיליארד טונות פחמן דו־חמצני בשנה, ולפי הפאנל הבין־ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) עמידה ביעדי הסכם פריז תחייב, בנוסף להפחתת הפליטות, גם הסרה של 9-7 מיליארד טונות פחמן דו־חמצני ישירות מהאטמוספרה בשנה עד 2050.
 
סילוק פחמן אינו תחליף להפחתת פליטות אלא כלי משלים חיוני. קיימות שתי קבוצות שיטות עיקריות: שיטות המתבססות על תהליכים טבעיים, כגון נטיעת יערות, אגירת פחמן בקרקע וייצור ביו־צ'אר משאריות חקלאיות, ושיטות המבוססות על טכנולוגיות, כגון לכידת פחמן ישירה מהאוויר ולכידתו ממי הים. לשיטות הטכנולוגיות פוטנציאל לאחסון ארוך טווח של אלפי שנים, אך רבות מהן עדיין בשלבי פיתוח ועלותן גבוהה. מכאן שאין פתרון יחיד לאתגר, ורק שילוב של כמה שיטות משלימות יאפשר להגיע להיקפים הנדרשים.
 
המסמך שמפרסמת הוועדה, בראשותו של פרופ' דן יקיר ממכון ויצמן למדע, מציג את הרקע המדעי לשיטות השונות, ובוחן את הפוטנציאל המקומי. למשל מקרה הבוחן של ביו־צ'אר (פחם ביולוגי המיוצר משאריות צמחים ומשמש לקיבוע פחמן בקרקע לטווח ארוך) מראה כי גם אם כל הפסולת החקלאית בישראל תנוצל לשם כך, תוסר כמות המהווה 0.8% בלבד מהפליטות השנתיות של ישראל.
 
בשל מגבלות השטח, עיקר התרומה האפשרית של ישראל אם כך הוא בפיתוח וייצוא של ידע, טכנולוגיות ומודלים חדשניים, ובשיתוף פעולה אזורי עם מדינות שכנות בעלות שטחים חקלאיים נרחבים יותר. ליישום פוטנציאל זה כבר קיימת תשתית: יותר מ-20 חברות סטארט-אפ ישראליות עוסקות בטכנולוגיות לסילוק פחמן, אך התחום אינו מוגדר כעדיפות ומימונו דל. השקעה ממוקדת עשויה להניב פירות בטווח נראה לעין.
 
הוועדה קוראת להשקיע במחקר ובפיתוח בתחום, להקים מרכזי מחקר בין-תחומיים ותוכניות מימון ייעודיות, לפתח מנגנוני ניטור, דיווח ואימות מחמירים, ולחזק שיתופי פעולה בין האקדמיה לתעשייה ולממשל. צעדים אלה יאפשרו לישראל למלא תפקיד כמוקד ידע אזורי ולהשתלב במאמץ הבין-לאומי להתמודדות עם שינויי האקלים.