ד"ר אלון שפון מבית הספר פורטר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב נבחר כאלוף הארצי של ישראל (National Champion) בתחרות פרס כדור הארץ פרונטירס (Frontiers Planet Prize) היוקרתית. הפרס הוקם בשנת 2022 על ידי קרן המחקר פרונטירס שבשווייץ, ומוענק לחוקרים מכל העולם לאות הוקרה על מאמר פורץ דרך המציע פתרונות פוטנציאליים שיסייעו לאנושות להישאר בתוך גבולות המערכת האקולוגית של כדור הארץ. מדי שנה, עשרות מוסדות מחקר ברחבי העולם מציעים מועמדים שמחקרם הראה פוטנציאל יוצא דופן בתחום זה להתחרות על הפרס.

האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משמשת כגוף הארצי המייצג את ישראל בתחרות (Representative National Body). מדי שנה מקימה האקדמיה ועדת שיפוט ייעודית בראשות פרופ' נגה קרונפלד-שור, האחראית להערכת המועמדים ממוסדות המחקר הישראליים ולהעלאת שלושה מהם להתחרות הבינלאומית. חבר השופטים הבינלאומי של הפרס, המונה 100 חברים, מקיים את תהליך ההערכה בין דצמבר ליוני. במהלך תקופה זו מוערכים המועמדים בשני שלבים: תחילה נבחרים אלופים ארציים (National Champions), ולאחר מכן נבחרים שלושה אלופים בינלאומיים (International Champions). הפרס לאלופים הבינלאומיים הוא מיליון פרנק שווייצרי לתמיכה במחקרם.

במאמר שהתפרסם בכתב העת המדעי Proceedings of the National Academy of Sciences, חשף ד"ר שפון, יחד עם תמר מקוב וג'ונגשיאו סאן, ממצא מפתיע: הסוכר, מוצר שאנחנו רגילים לחשוב עליו בהקשר של בריאות בלבד - סוכרת, השמנה ומחלות כרוניות - הוא למעשה אחד מהגורמים הסביבתיים המשמעותיים והמוזנחים ביותר בעולם.

המחקר גילה שקני הסוכר וסלק הסוכר מהווים כרבע מכלל התפוקה החקלאית העולמית לפי משקל, וגידולם דורש שטחי קרקע עצומים, כמויות גדולות של מים, דשנים ואנרגיה. כל זאת עבור מוצר שערכו התזונתי נמוך. אבל הממצא המרכזי של המחקר הוא דווקא אופטימי: שינויים צנועים יחסית בדפוסי הצריכה העולמיים של סוכר יכולים להניב רווחים סביבתיים וחברתיים גדולים במיוחד. הקרקעות שישתחררו יוכלו לשמש לגידול מזון מזין יותר או להשבת שטחים טבעיים, ואילו עודפי הסוכר יוכלו להיות מופנים לשימושים חלופיים כמו ייצור פלסטיק ביולוגי, דלק ביולוגי או חלבון.

ממצאים אלה משנים את ההבנה המקובלת לגבי הקשר בין תזונה לסביבה, ומציעים נקודת מוצא מעשית ומוזנחת לצמצום הלחצים על מערכות כדור הארץ - שינוי אקלים, אובדן מגוון ביולוגי, דלדול מים מתוקים, שינויי שימושי קרקע וזרימות ביוכימיות. המחקר מראה שקיימות אינה רק עניין של חדשנות טכנולוגית, אלא גם של הקצאה מחודשת של משאבים חקלאיים לאור צרכים תזונתיים אמיתיים וגבולות אקולוגיים.