למשל, מסבירה פרופ’ שטרן-גינוסר, המעבדה בהובלתה בדקה באחרונה חלק ממנגנון הפעולה של נגיף הקורונה החדש. "רצינו להבין איך הוא משתלט על התא", היא מסבירה, "אנחנו יודעים שאחד הדברים שהווירוסים הכי תלויים בהם הוא הריבוזום - ה'מכונה' הפנים-תאית שלוקחת מידע גנטי כמו רנ"א ומתרגמת אותו לחלבונים. לווירוסים אין ריבוזומים, הם פשוט מידע גנטי אצור, והדבר הראשון שהם צריכים כדי להפוך את המידע הגנטי שלהם למשהו שיתפקד הוא להשתלט על הריבוזומים שלנו. לשם כך, הם צריכים לפתח מנגנון שידאג לכך שכאשר הם נכנסים לתא, הריבוזום יתרגם דווקא את הרנ״א שלהם, ולא את הרנ״א שנמצא בתא".
"ניסינו להבין איך הקורונה עושה זאת" היא מסבירה, "וגילינו שהוא משתמש בכמה מנגנונים שונים. למשל, הדבר הראשון שהוא מייצר בתוך התא זה חלבון שיודע לחתוך ולפרק את כל הרנ"א שיש לתא, כמו במספריים, אבל שלא פוגע ברנ"א שלו עצמו". היא אומרת כי גילוי זה עשוי להשפיע בעתיד על בחירת יעד לנטרול פעילות נגיפים כמו הקורונה, אך מדגישה כי שאלות רפואיות קונקרטיות רחוקות מאוד מהמחקר במעבדה שלה. "אנחנו מכוונים לעשות מדע בסיסי להבין תהליכים, ולא חוקרים במטרה לרפא. כמובן שהשאיפה שלנו היא שאם נסתכל על הדברים ונגלה מנגנונים חדשים, מישהו יוכל לפתח טכנולוגיה שתוכל להשתמש בהם".
פרופ' שטרן-גינוסר מספרת כי הגיעה לאקדמיה ולתחום המחקר שלה מתוך עניין בטבע. "בתור ילדה אהבתי מאוד טיולים בטבע", היא אומרת, "זו אולי היתה הסיבה שהתחלתי בלימודי תואר ראשון בביולוגיה, אבל חשבתי יותר על תחומים של אקולוגיה וסביבה". אז, היא מספרת, "גיליתי שיש את העולם המולקולרי השלם הזה, והוא הדהים אותי". היא המשיכה לתואר השני ולדוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים ("התאהבתי בתחום באמת רק במהלך התואר השני"), עשתה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו, ובשמונה השנים האחרונות עומדת בראש מעבדה במכון ויצמן.
כשהיא נשאלת כיצד היא מסבירה פריצות דרך מדעיות ותגליות, אומרת פרופ' שטרן-גינוסר כי הרעיונות באים לה באופן די רנדומלי: "כשאני קוראת משהו, כשאני הולכת ברחוב או סתם בזמן הפנוי", והיא מוסיפה ואומרת: "אבל עוד מפתח חשוב הם כינוסים ואינטראקציות עם אנשים אחרים. הם גם מעניקים לך שקט מהיום-יום, הזדמנות להיות עם ראש פתוח ולשוחח עם חוקרים אחרים. מבחינה זו, מגיפת הקורונה השפיעה מאוד - והכנסים הללו מאוד חסרים".
"פרסים לאורך הקריירה האקדמית נותנים דחיפה ומוטיבציה", היא אומרת, ומספרת ששמחה מאוד להתבשר כי נבחרה לכלת פרס בלווטניק. "התהליך של מחקר מלא ספקות. את לא בטוחה שאת עושה משהו נכון, ואם הדבר יצליח. אבל כל פעם שיש פרס, מרגישים שנמצאים בדרך הנכונה. במיוחד שמדובר בפרס היוקרתי ביותר בתחום המדעים. זו הכרה חשובה, גם לי וגם לכל המעבדה שלנו".
ראיין: אסף אוני